שמואל ב כא:יז מחשבת ישראל: עקידת יצחק

^*תוכן דעת הרב ז"ל הוא, כי משפט השכל יחייב שכאשר יהיה דבר מה יותר יקר ונכבד ראוי הוא שנשים עליו גם עיון השגחתנו ביותר לשמרו מכל מקרה ופגע למען לא יקראנו אסון, ויאבד ממנו בענין רע, וכן נראה לא לבד בפעולת הטבע כי האיברים היותר יקרים ונכבדים באדם ובשאר בע"ח כלב ומוח והכבד, הושם מושבם בפנימיות הגוף, במקום שהם מוקפים ונשמרים שם ע"י מחיצות בשר ועצמים חזקים אשר יגינו עליהם מכל מקרה ופגע רע אשר יוכלו לבוא עליהם מקור או מחום האויר, או משאר מזיק חיצוני, [וחז"ל הביאו בעבור זה מושב הלשון בתוך הפה המוקף מכל סביביו, לעד ולמופת על היות לשון אדם אבר יקר ונכבד מאוד עד שראוי לשמרו מאוד גם בבחינה מוסרית מדבר רע ומהוציא דבה על זולתנו. כי כן אמרו בערכין ט"ו ע"ב, ד"מ "אמר הקב"ה ללשון וכו', כל איבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות א' של עצם ואחת של בשר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה,"] כי אם גם בחכמת ותחבולת הנהגת צבא המלחמה נראה כי פני המלך לא יצאו בקרב, למען לא ימות במלחמה והמס ימס בעבור זה לבב עמו כדונג מפני האש, וכן על שר הצבא המצביא את העם אשר על פיו יחנו ועל פיו יסעו, עליו יחוסו אנשי הצבא מאוד, למען לא תאונה אליו רעה, כאשר יורו אותו המורים בקשת, וקרהו אסון, והיה המחנה והצבא הנשאר מבלי מנהיג ופקיד החיל, כמו שאמרו הגבורים אל דוד (שמואל ב כ״א:י״ז) "לא תצא עוד אתנו במלחמה ולא תכבה את נר ישראל," וכן אמרו לו במלחמתו עם אבשלום בנו אשר קשר עליו (שמואל ב י״ח:ג׳) "לא תצא כי אם נוס ננוס וכו'," גם התורה האלקיות השתדלה ג"כ בעבור זה מאוד מאוד להשריש בלב כל איש ישראל הענינים היקרים והנכבדים שהם עיקרי הדת, הלוא הם האמונה במציאות הי"ת ואחדותו, והרחקת כל העבודה לאל אחר זולתו, אשר הם ביחסם אל שאר עניני התורה כיחס הלב והמוח והכבד אשר מהם תוצאות חיים אל שאר הגוף (אשר ע"כ שמו גם הפילוסופים רוב עיונם בהם,) כי נראה לא לבד כי מאמר "אנוכי ולא יהיה לך," המורים על מציאות הי"ת ואחדותו הם ראשי עשרת הדברות, ומאמר "אני ה' וכו'," נמצא הרבה פעמים שנוי ומשולש בתורה, כי אם גם תכלית ספור האותות והמופתים הנמצא בה היא רק להביא מהם ראיה ומופת על מציאות הי"ת ויכלתו, גם מצות שמירת השבת והמועדים אשר עליה תזהיר כמה פעמים היא רק להשריש בלבנו אמיתת אמונת חדוש העולם, למען היות לנו בו המופת היותר ברור על מציאות הי"ת ויכלתו, כי לא יחודש דבר, ואף כי התבל ומלואה, מבלי מחדש, גם אמונת השכר והעונש בעבור היותה עיקר יקר ונכבד מאוד בדת האלקית, (כי רק על ידה יהיה האדם הולך מישרים ופועל טוב וצדק ושומר רגלו מלכד בפח הרשעה, תחת כי המכחיש אותה, יעזוב ארחות יושר והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי אף כי אלך בשרירות לבי לעשות כל עול ואון) נראה כי התורה הרבתה לדבר מגמול ועונש בתורת כהנים (ויקרא כ"ו) ובמשנה תורה, (דברים כ"ח) ובשאר מקומות, והנה ידוע, כי הנבואה היא המעלה היותר יקרה והיותר נכבדה מכל המעלות והשלמיות אשר תמצאינה במין האדם, גם נודע כי הנבואה הנראית מאוד לשלמות האומה הישראלית ורק בה נתיחדה מכל העמים אשר על פני האדמה, כי על ידה לבד נודעו להם במעמד הר סיני שלש עיקרים המיוחדים לדת ישראל בלבד, הא' כי הי"ת, אף כי אוהב הוא כל יצוריו ומשגיח עליהם, בכל זאת בחר בישראל עם סגולתו יותר מכל העמים, בעבור אבותיהם הקדושים אשר היו הראשונים להכיר אלקים אמת ולמדו בניהם אחריהם את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט בארץ ועשו אותם עי"ז ראוים ומוכשרים יותר משאר העמים שיגלה כבוד ה' עליהם להודיעם חקיו ומשפטיו אשר לא עשה כן לכל גוי, הב' אפשרות ומציאות הנבואה בכלל, כי במעמד הנבחר ההוא נודע ונתברר להם, כי ידבר אלקים את האדם, והג' כי נבואת משה ומעלתו נעלה ונשגבה היא מנבואת שאר הנביאים אשר ע"כ נבחר הוא לבדו שתנתן התורה האלקית על ידו אשר מצותיה וחוקיה כוללים כל המעשים אשר יעשה האדם בבחינת הדין האמת והשלום, אשר עליהם נוסדו עמודי החברה האנושית ואשרה הזמני והנצחי, ואחרי כי הנבואה היא ענין יקר ונכבד מאוד, והאמונה בה הכרחית מאוד לדת ישראלית ושלמות האומה, הלוא ימשך מעצמו, כי צריך השתדלות יתירה לקיים אמתתה בלב האומה הקדושה הזאת, ולהרחיק כל מכחיש המתקומם עליה, למען לא יהרסון שתות הדת ועמודי אושר ושלום העם כלו הגופני והמוסרי ירופפו, וע"כ נראה כי כמו שמדרך המהנדס והתשבוריי, שברצותו לבאר לזולתו אמתת הנחותיו יותר יביא תחילה מופתיים מחייבים על אמתתם, ואח"כ מופתים שוללים את ההפך מהם, כי עי"ז יבואר הדבר יותר לכל אדם, כאשר יוצג לפניו חיוב האמת, והרחקת השקר שהוא הפכו, (כמו שבארתי זאת כבר בביאורי למעלה בראשית דף צ"ה ע"א), וכן אמר גם החכם עד"ז "כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע," ר"ל מה ששפתי מתעבים לבטא הוא הרשע שהוא הפך האמת, (כי אמת פה יורה על עשיית חסד ואמת לזולתו, כמו שיורה שם רשע על ההרעה לזולתו ויתורגם,) כן עשה גם הי"ת בתורתו, כי אחר אשר העיר אותנו בסיפור מתן התורה על יקרת ומעלת הנבואה ושלש עיקרים הנתלים בה, באמרו "בעבור ישמע העם בדברי עמך" (מאמר המורה גם על יקרת עם זו בחר ה' לנחלה לו, ויתרונם בעיניו על כל שאר העמים גם על אפשרות הנבואה כי ידבר ה' את האדם,) "וגם בך יאמינו לעולם" (מאמר המורה על יתרון מעלת נבואת משה על נבואת שאר כל הנביאים,) כן הציג לנגד עינינו פה בסיפור מעשה קרח ועדתו, הרע הגופני והמוסרי המסובב למכחישי שלש עיקרים אלה. כי הנה קרח וכל עדתו היו כלם חכמים ונבונים, כמו שאה"כ "נשיאי עדה קרואי מועד," אבל חכמתם היתה רק להרע, כי חשבו על התורה תועה, ולא האמינו ביתרון ישראל על כל העמים, ובנבואה כלל, ואף כי בנבואת מרע"ה, ורק דרך היתול ושחוק, אמרו אל משה ואל אהרן "רב לכם," ר"ל די לכם במה שהשגתם חפצכם כבר לפרסם בקרב העם הזה האמונה,) "כי כל העדה כלם קדושים" (ונבחרים משאר העמים) "ובתוכם ה", (לדבר עמהם ע"י נביאו ששני אלה הם ב' העיקרים הראשונים.) "ומדוע תתנשאו על קהל ה'," (ר"ל מדוע תתנשאו עוד להשריש בקרבם העיקר השלישי, כי אתם נשאתם עוד במעלתכם על כל זולתכם?) וכאשר שמע משה, כל דבריהם אלה, ענה אותם כאולתם, והשיב למו תשובה נכונה המאמתת ג' העיקרים אלה, אשר הכחישו אותם וזש"א להם, "בוקר ויודע ה' את אשר לו," מאמר מורה על אמונת השגחת הי"ת על בני אדם, כי רק בעבור שלא האמינו בה יכלו להכחיש יתרון ישראל על שאר העמים, "ואת הקדוש והקריב אליו" מאמר מורה על אמונת השגחת הי"ת על בני אדם, כי תואר קדוש יאמר לנביא אמת, יען כי הוקדש מרחם לזה, כמאה"כ אל ירמי' "בטרם תצא מרחם הקדשתיך, נביא לגוים נתתיך," "ואת אשר יבחר בו יקריב אליו," מאמר מורה על יתרון מעלת נבואת משה מנבואת זולתו, כי הוא נבחר מכל הנביאים להיות יותר קרוב אל הי"ת מכולם, ואח"כ אמר להם "המעט מכם", וכו', ר"ל המעט קצף, צער, ורוגז יש לכם כבר בעבור זה שהבדיל ה' אתכם מעדת ישראל, לבלתי היות לכם נחלה ואחוזה בתוך אחיכם, והקריב אתכם לעבוד עבודתו, באופן שאתם לבדכם תשאו בבחינה זאת משא כל העדה על שכמכם לשרת בעבורם את הקודש "ובקשתם גם כהונה" שהיא בעצמותה רק מוסרית ופרישות יתירה? ר"ל איך יעלה על דעת איש להאמין, שאתם תחפצו באמת רק מעלת הכהונה בעבור היותה מעלה מוסרית אחרי שהעדר הנחלה הארציית ועול עבודת הקודש היו כבר עליכם לטורח? אין זאת, כי אם שכל תלונותיכם, היא רק על ה', שתמאנו לשאת עול התורה והאמונה בה, וזש"א "לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו" (ר"ל הלוא אהרן עם כהינתו ועבודתו לה' שהיא רק מעלה רוחנית ויתרון מוסרי נחשבו בעיניך כאין וכאפס, ומה זה תלינו עליו אחרי שאין חפצכם כי אם בקניני הזמן? וע"כ קורא התנא ג"כ מחלקת קורח "שלא לשם שמים," כי כל כונתם היתה במחלוקתם רק למרות עיני כבוד ד' ולהכחיש השגחתו הפרטית על ישראל ושאר עיקרי הדת, וע"כ אמר ממנה "שאין סופה להתקיים," כי האמונה והדעת הכוזבת, אף כי תקונן לפעמים במחשבת איזה אנשים רבים או מעטים זמן מה, בכל זאת עוד מעט והם יאבדו, כי ילכדו בפח אשר טמנה להם דעתם הנפסדה, כמו שראינו בקרח וכל עדתו, כי הוכו על עונם ויאבדו מתוך הקהל, ובאחרונה עוד יבואו הימים ויוסר מסוה הבערות והסכלות מעל פני כל האדם, אז תאורנה עיניהם ותחזינה מישרים להכיר ולהשיג האמת, תחת כי המחלוקת שהיא לשם שמים כמחלוקת הלל ושמאי שהיא רק חילוק דעות חכמים שונים שמודים כלם בעיקר המצוה וחיוב העבודה לה', וחולקים רק באופן עשייתה "סופה להתקיים," כי היסוד ששניהם נוסדים עליו הוא דבר אמת העומד לעד, כמאחז"ל "קושטא קאי שיקרא לא קאי") אפס לא לבד בדבריהם אלה המפורשים בתורה הודיעו מחשבתם הרעה, כי אם לפי דחז"ל במדרש הלבישו רעיוניהם הנפסדים האלה גם במעטה משל ומליצה הנעימים לאוזן שומעיהם, למען התעות גם העם אחריהם, כי להכחיש עיקר הנבואה והצורך אליה להיישרת האדם אמרו כי אחרי שנברא האדם בשכל ישר אשר לו היכולת והכשרון להכיר ולהבחין בין טוב לרע, הלא די לו בזה להגביל מעשיו ומעשי זולתו בדרך הממוצע, כמו שנראה בחכמי האומות ששכלם האנושי יספוק להם לבד לסדר חוקים ומשפטים אשר יחיו בהם בארצותם לגוייהם ולרמוז על רעיון זה הלביש ארבע מאות ראשי סנהדרין שהם חכמים ונבונים בלבושי תכלת להורות בזה שהם בעצמם עפ"י שכלם ותבונתם ילכו תמיד במדותם ובמעשיהם בדרך האמצעי אשר עליו ירמוז לבוש התכלת, (כמו שבארנו זאת כבר למעלה בשער ע"ז.) והלכו אצל משה ואמרו טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, (ר"ל מפתיל תכלת הרומזת אל ההשערה האלקית המצוה מפי הנבואה), וע"ז השיבם משה שהיא חייבת להורות להם, כי רק הדרך האמצעי הנבחר על פי רצון האלקים אשר יגלה סודו אל עבדיו הנביאים הוא היותר טוב והיותר שלם לא אשר יבחרהו האדם רק בשכלו האנושי לבד (כמו שהארכנו בזה כבר בשער הקדום) וכן להכחיש אמונת השגחת ה' הפרטית על ישראל אמרו, כי רק הכלל כלו ראוי להיות מושגח מהי"ת, ורק באמצעות הכלל תמשך ההשגחה גם על האומה הפרטית בעבור היותה חלק הכלל, וממנה תמשך ההשגחה גם על אישיה הפרטיים בעבור היותם חלקיה, וע"כ אמרו ד"מ, כי בית מלא ספרים ראוי להיות פטור ממזוזה כי הוא נשמר מכל נזק והפסד מצד עצמותו יותר ממה שנשמר בית רק מכל אלה, רק ע"י קביעת המזוזה הכוללת רק שתי פרשיות בתורה, כי יחס הבית המלא ספרים אל המזוזה האחת, כיחס הכלל היותר נבחר אל הפרט שהוא רק חלק ופחות הערך ממנו, וע"ז השיבם משה שהבית חייב במזוזה, כי בעבור היותו מלא ספרים רק בעבור רצון בעליו, ולא למען מלאות בזה מצות הי"ת לא ישמר עוד, כי אם ע"י הקביעה במזוזתו עפ"י מצות התורה שתי פרשיות אלה לבד, הכוללות קבלת עול האמונה האמיתית, ושמירת המצות, כי על די שתי אלה יקנה הישראלי השלמות הנפשיית להיות ראוי שיהיה מושגח מהי"ת ונשמר ממנו מכל מקרה רע ואסון, ובזה הורה להם, כי בבחינת ההשגחה האלקית יש יתרון לאומה אחת פרטית או לקצת אישי האומה ההיא בעבור שלמותם, על הכלל כולו באופן שהכלל כלו נשמר ומושגח רק בעבורם, כמאה"כ "וצדיק יסוד עולם," ומאה"כ "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וכו', כי אתם המעט," ומאה"כ הללו את ה' כל גוים וכו', כי גבר עלינו חסדו, ר"ל ובעבורנו ובגללינו, ייטיב גם להם וכו', וזש"א אח"כ ואמת ד' לעולם, וכן אז"ל "כל העולם כלו לא ניזון אלא בשביל חנינא בני וכו'," גם השתדלו להלשין על נבואת משה ושאר מעשיו המיוחדים, כי לא לבד שכפי המסופר במדרש הלך קרח רכיל בתוך קהל ישראל, ואמר להם שאף שמשה קדש וטהר אותו ואת כל אחיו הלוים, בכל זאת גדל רק את אהרן אחיו ונשאו על כולם לעשות אותו לבדו לכהן וסבב בזה כי עלה עשן באפם על משה בחשבם, כי רק בעבור היותו אחיו נשא לו פנים, וישימהו בתור המעלה על כולם, ולא ה' צוהו כי אם מלבו עשה כל זאת, כי אם גם על חקי התורה אשר שם לפני בני ישראל דבר סרה להשפיל כבודה בעיני העם בספרו להם מעשים בדוים, כעין מה שאמרו במדרש מאלמנה אחת שהיתה בשכונתה ועמה שתי נערות יתומות וכו', (עיין בפנים הספר,) ובכל זה היתה מגמתו רק להראות להמון העם איך יכבד עול התורה על שומריה למען הניא לבבם ממנה, ולהשריש הדעה הנפסדה בקרב לבם, כי רק מלבו בדה אותה, וה' לא צוה אותו לשום כל המשא הכבד הזה על שכמם, והנה בני קרח אף שהיו קשורים עמו בעבותות אהבה הטבעית וחבלי היראה והכיבוד המחויבים מבנים לאבות לא הלכו בכל זאת בדרכי אביהם, כי אם החזיקו באמונה האהובה להם יותר מכל, (על דרך שאמר חכם יוני אחד "אוהב אני את סאקראטעס, ואוהב אני את פלאטאן, והאמת אהוב לי מכלם",) כמו שהעירו על כל זה במדרש, "כי אם בתורת ה' חפצו, אלו בני שאמרו שירה, וכו'," (עיין בפנים הספר) ונשארה בעבור זה בחיים חייתם ויהיו למופת לזולתם מבני ישראל, להחזיק גם המה באמונתם האמיתית, ולבלתי נטות ממנה ימין, ושמאל, כמו שאה"כ, "ובני קרח לא מתו, ויהיו לנס," ואחז"ל עליו שהיו כתורן ספינה, כי כמו שעל ידו תונהג הספינה, הנהיגו גם המה בהיותם מחזיקים בתומתם, את כל בית ישראל אחריהם, ויען כי קרח ועדתו חטאו בכפירה משולשת בג' עיקרי האמונה, והם החזיקו בשלשתן אמר ר"ש בר נחמני במדרש להורות על זה "לא היו שלשתן עומדים במקום אחד אלא כל אחד ואחד היה עומד בפני עצמו דומיא כשלשה עמודים" וכו', שר"ל שאף שהודו כלם בכל ג' העיקרים, השתדל בכל זאת כל אחד ואחד מהם להשריש עיקר אחד יותר מהאחרים בלב ישראל, אפס לא לבד על ידי בניו אשר נשארו באמונתם חזקים כראי מוצק כ"א גם ע"י עונש קרח ועדתו אשר פקודת כל אדם לא נפקדה עליהם, כי באופן נסיי נסחו מן הארץ, נתן חזוק וקיום רב ועצום לכל ג' עיקרי הדת, אשר הכחישו הם כי כמו שאם הצליחו ברשעתם היו תועים כל העם אחריהם באמרם אם אלה אנשי שם ונשיאי עדה וידועים לשבטיהם אשר הם חכמים ונבונים מכחישים בעיקרים אלה, בלתי ספק האמת אתם, והיו משכימים עמהם בהכחשתם כי כן דרך ההמון להיות תמיד נפתה לבם ונתעה אחר אמרי פי ראשיו וחכמיו, כן עשה עתה בהיפך עונש האנשים הנכבדים האלה אשר היו נשיאי עם וקרואי מועד, רושם חזק בלב כל ישראל אשר לא ישכח מהם על נקלה, ועל ידו נודעה להם אמתת ג' העיקרים אשר רצו הם בעצמם להכחיש, כי ע"י אבדן קרח ועדתו באופן נסיי שהודיע משה בנבואתו תחילה להם נתאמתה לא לבד יכולת הי"ת והשגחתו הפרטית לשלם להם גמול באופן נסיי, כי אם גם אמתת הנבואה בכלל ונבואת משה ביחוד, אחרי שעל פיו, ורק למען שלם גמול לאויביו ברא הי"ת בריאה זאת כי תפצה הארץ את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם, ועל פי הדברים האלה מבאר הרב ז"ל מאז"ל שהחל בו, ואומר שכונת חז"ל היא כי השמש והירח אשר הם הגרמים השמימים היותר עיקרים והכרחיים לקיום הארץ ומלואה, אמרו ד"מ אל הי"ת שאם לא יעשה דין לבן עמרם יאספו נגהם, ולא יהלו עוד אורם, כי אם הצליחו קרח ועדתו אשר, הצו על משה ואהרן היתה הכחשת הנבואה והתורה נפרצת בארץ, ופסו אמונים מבני אדם, כלו סג יחדיו נאלחו. ולא היו עוד ראוים שיתקיים העולם אשר כל יושביו עברו תורות הפרו חק וברית אלקים, השחיתו התעיבו עלילה, ואין עושה טוב אין גם אחד כמאה"כ "אם לא בריתי וכו' חוקות שמים וארץ לא שמתי," וכמו שהביא ה' את המבול על הארץ לשחת כל בשר כאשר מלאה הארץ חמס, (ויען כי כוכבי השמים ופסיליהם הם רק כמלאכים ומשרתי עליון המשתדלים לעשות רק תפקידם אשר הפקיד עליהם רצון בוראם, מבלתי שאול או דבר משפטים על מי זה ועל מה זה יוכרחו לעשות ככה, אחז"ל ד"מ שעלו מרקיע השני שבו הם קבועים לזבול שהוא הרקיע הרביעי (עיין חגיגה דף י"ד) ר"ל שעלו ממדרגתם המלאכותיית, למדרגת ההשכלה על סבת מציאותם ומשמרת תנועותיהם ואמרו שזרק חצים, ר"ל שהשיבם תשובה נצחת "לכבודי לא מחיתם, ולכבוד בשר ודם מחיתם" ר"ל, כמו שאין ראוי שישבתו חקי הבריאה, ועמודי השמים ירופפו בעבור קצת תועי המשתחוים לשמש ולירח ולכל צבא השמים, אשר כי בכל זאת רבים הם העובדים לאלקים אמת, ואף כי באחרית הימים האמת מארץ תצמח, וכל העמים, יכירו וידעו, כי ה' אחד ושמו אחד, כן אין ראוי ג"כ לאבד העולם כלו בעבור אלה האנשים המעטים החטאים בנפשותם המכחישים בתורה ובנבואה אחרי שעוד נשאר רוב ישראל נאמן לאלקיו להחזיק כמקדם באמונתם ובתומתם, (ובכל זאת רצו חז"ל רק לתת טעם וסיבה במליצה נחמדה כדרכם, למה שלא נעשו באבדן קרח וכל עדתו אותות ומופתים בשמים מעל כמו שבהשקפה ראשונה היה ראוי להיות בעונש חטאם הגדול מאוד הזה), ויען כי גם עתה בכל הדורות והזמנים רבות החטאים בעם ובכל זאת לא ישבתו חקי הטבע משמור את תפקידם, ותמיד השמש ישיש כגבור לרוץ אורח והירח יקר הולך להאיר על הארץ בלילה, זש"א שם "והאידנא עד דמחי להו לא נפקי," (כן גורס הרב ז"ל שם) ור"ל שבעבור אותה הסיבה שלא חדלו מהאיר על הארץ בימי קרח לא יחדלון עוד כל הימים, כי תמיד בכל העתים והזמנים ימצאו שרידים אשר ה' קורא, ובעבורם לא ישבתו כל מאורי אור מצאת על הארץ ומזרוח עליה וזה איזה שנים בארתי מאחז"ל זה באופן אחר אבל נוטה בכל זאת במקצת לדברי הרב ז"ל (עיין מכתב שומר ציון הנאמן סי' מ') וכאשר ראיתי עתה דברי הרב ז"ל שמחתי מאוד שכוונתי לקצת דבריו. מן המלאכה ומהטבע גם מחכמת התורה האלהית מצינו שהדבר כל עוד שהוא יותר חמור ויותר הכרחי צריך להשתדל אצל קיומו השתדלות יותר חזק מהמלאכה כי מלאכת הנהגת הצבא שהיא רבת המלאכות מקפדת מאד על שמירת האיש הראשיי אם שלא יצא תמיד בצבאותם ואם בצאתו מוקף ומשומר מחייליו וצבאות גבוריו וכל יתר עניניו. הלא תראה מה שנאמר בגבורים השלמים אז נשבעו אנשי דוד לאמר לא תצא עוד אתנו במלחמה ולא תכבה את נר ישראל (שמואל ב כ״א:י״ז) וזה מפני צרכם אליו תכלית הצורך כי מי כמוהו יעצור בעמו וכן אמר לו במלחמות אבשלום לא תצא כי אם נוס ננוס לא ישימו אלינו לב ואם ימיתו חצינו לא ישימו אלינו לב כי עתה כמונו עשרה אלפים ועתה טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור (שם י"ח). ירצה לא תצא אתנו כי אחר שהם עשרה אלפים כמונו אם נוס ננוס לא ישימו אלינו לב לרדוף אחרינו להשיגנו כי לא יפחדו שנחזור אליהם להלחם בם כי יובטחו ברבויים שכל זמן שנשוב להלחם בהם יניסו אותנו בנקל וכן אם ימותו חצינו מזה הטעם עצמו לא ישימו אלינו לכלותינו. אמנם אם ידעו שאתה יוצא עמנו בין כך ובין כך ירדפו אותנו ולא ישובו עד תפשך כי ידעו כי אתה ראש העם וראשו ככלו לכן טוב שתכבד ותשב לשמור את ראשך כי תהיה לנו מעיר לעזור בשמירתך ולקלוט הנשארים או הנשים מהמלחמה. וכן הטבע גם הוא יקפיד מאד על שמירת האיבריים הראשיים תכלית ההקפדה כמו הלב והמוח והכבד לשום מושבם על הצד היותר נאות שאיפשר בענין שמירתם מוקפים מאיברים גסים או עצמות חזקים כל מה שצריך לחזקם ולקיומם ובריאותם וגם משתדל מאד לדחות מעליהם כל נזק וכל חלי ונגע שאיפשר לדחותם להיותם איברים שהחיות תלויה בהם מזולתם. בלב הוא מבואר אמר הכתוב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד'). ועל המוח נאמר שומר לראשי אשימך כל הימים (שמואל א כ״ח:ב׳) וחייבתם את ראשי למלך (דניאל א׳:י׳) דמו בראשו (יהושע ב׳:י״ט) ועל הכבד נשפך לארץ כבדי (איכה ב׳:י״א) עד יפלח חץ כבדו (משלי ז׳:כ״ג) כי כל אלו כנויים אל המיתה או ההריגה: גם התור' האלהית החמירה מאד בענינים החמורים אשר הם עקרי התורה והאמונה והם אצל התור' במדרגת הלב והמוח והכבד בבעלי חיים כמו שהוא הענין בקיום מציאות השם יתעל' ואיסור הע"א אשר אצל אלו הענינים הופלג השתדלות העיונים הפלוסופיים תכלית ההשתדלות במופתיהם החזים יותר מכל מיני הדרושים מצד היותו העיון היותר הכרחי והיותר חמור מכלם. ולזה הרבתה התורה בכל מקום להורות על אמתת מציאותו אם באותות ומופתי המצריים ואם בכל מקום שהתמידה לומר אני ה' אלהיכם. ולזה שמו תחלת הדבורים במעמד הנכבד והנורא אמר אנכי ה' אלהיך וגו' (שמות כ׳:ב׳) ותקבע כמה מצות על זה העקר כמצות שבת והמועדים שהם מורים על חדוש העולם ויכלתו המקיימים אמתת מציאותו ומזהרת עליהם כמה פעמים. ובהפלגת עונשים גם תקפיד מאד לקבוע אמונת השכר והעונש מפני שהוא יתד שכל המצות המעשיות תלוים בו. וכרת על זה כמה בריתות כמו שהוא בברית אשר בתורת כהנים (ויקרא כ"ו) ובמשהה תורה (דברים כ"ח) וכן בכל כיוצא באלו הענינים תקפיד עליהם להיותם ראשיים או הקרבתם אליהם והוא מבואר וסדר עשרת הדברות יוכיח מאד על סדורים במעלה והכרח.